<h1>התשב"ץ סימנים שט"ו—שט"ז</h1>
<h2>דף מח:</h2>
כל האותיות יש בברכת המזון חוץ מן ה"ף לפי שאין מלאך המות אף שצ"ף קצ"ף אכ"ף שולט במי שמברך אותה בשעתה ובכונה: ומתחיל ברכת המזון בא"י אמ"ה הזן את העולם ואינו אומר חסדו עמנו כי חסדו עם כל דור ודור ואומר נודך ואינו אומר ברית ותורת חיים ומזון ולא וזכור לנו. ובירושלמי יש מהו לומר אבינו רועינו זונינו בשבת ואומר עיקר ברכה כך היא לכך נהגו לומ' בשבת נחמינו עד החזירנה למקומה ואומר אבינו רענו ולא מלכינו עד ותבנה ירושלים ואז אומר רצה והחליצנו ומוסיף מנחם ציון ובונה ירושלים: הג"ה יש אומר בשבת נחמינו ובסוף הברכה מנחם ציון ונותנים טעם לדבריהם שאין לומר רחם משום דדומה לתחנה ומיהו אין לחוש כיון שהוא מטבע הברכה כמו זנינו פרנסינו והא דאמרינן בברכות (דף מה) ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה לא שיזכיר בלשון נחמה אלא שעיקר הברכה קרויה נחמה ולעולם יתחיל רחם ומסיים בונה ירושלים עכ"ל: ובכל פעם שמזכיר ירושלים בתפלה כורע ואינו אומר חי לעד וקיים לנצח האל אבינו ואינו אומר המלך החי כי אין לומר החי כי אם בבית האבל והוא יגמלנו ואינו אומר ונאמר כי אם ואמרו אמן ואומר כל טוב חולם ובזאת הברכה יש שלשה מלכיות בא"י אמ"ה אבינו מלכנו המלך הטוב.
